Rabbinic Texts

This section comprises texts spanning from the Mishnaic Period until the start of the Geonic period. It includes texts from the Talmud, and various Midrashic collections. One will notice heresignificant diversity of opinion about the nature of conversion in Judaism. The texts are broken into four sections in this order: text on Beit Din, texts on circumcision and Mikveh, texts on intentions of converts, and texts on attitudes towards Gerim.

 

Beit Din

 

Yebamot 47a

ת"ר: +דברים א'+ ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו - מכאן א"ר יהודה: גר שנתגייר בב"ד - הרי זה גר, בינו לבין עצמו - אינו גר.

Our Rabbis taught: "And judge righteously between a man and his brother, and the proselyte that is with him;" from this text did R. Judah deduce that a man who becomes a proselyte in the  presence of a Beth din is deemed to be a proper proselyte; but he who does so privately is no proselyte.

 

 

Circumcision and Mikveh

 

Yebamot 46a

ת"ר: גר שמל ולא טבל - ר"א אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא טבלו; טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול ויטבול.

Our Rabbis taught: ‘If a proselyte was circumcised but had not performed the prescribed ritual immersion, R. Eliezer said, ‘Behold he is a proper proselyte; for so we find that our forefathers were  circumcised and had not performed ritual immersion.' If he performed the prescribed immersion but had  not been circumcised, R. Joshua said, ‘Behold he is a proper proselyte; for so we find that the mothers had performed ritual immersion but had not been circumcised.' The Sages, however, said,  ‘Whether he had performed ritual immersion but had not been circumcised or whether he had been circumcised but had not performed the prescribed ritual immersion, he is not a proper proselyte, unless  he has been circumcised and has also performed the prescribed ritual immersion.'

 

Mekhilta, Mishpatim, 18

. חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים, שאלו מל בן עשרים או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים, לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים, וליתן שכר ימים ושנים, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר +ישעיה מב כא+ יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר; וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם, ליי' אני, שנאמר +שם /ישעיה/ מד ה+ זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה; ליי' אני, ואל יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב, אלו גרי צדק וזה יכתוב ידו ליי', אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים.

 

Beloved are the converts. It was for their sake that our father Abraham was not circumcised until he was ninety-nine years old. He he been circumcised at twenty or thirty years of age, only those under the age of thirty could have become converts to Judaism. Therefore, God wavered with Abraham until he reached the age of ninety-nine years so as not to close the door to future converts. Also to increase the reward according to God's will. This is to confirm that which is written "Adonai was pleased, for His righteousness' sake, to make the teaching great and glorious." (Is. 42:21). And you find them among four groups who answer and speak before "he who spoke and the world came to be": One shall say: 'I am Adonai's'; and another shall call himself by the name of Jacob; and another shall subscribe with his hand unto Adonai, and surname himself by the name of Israel. (Is. 44:5). One shall say: 'I am Adonai's that is all of me is Adonai's and there is no admixture of sin in me. Another shall call himself by the name of Jacob, these are the rightous converts. Another shall subscribe with his hand unto Adonai; these are those who engage in complete repentance. Call himself by the name of Israel; these are people with a fear of Heaven. (i.e God fearing Gentiles).

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai bar Yohai, Chapter 12:48

 

המול לו כל זכר אין לי אלא ערל גמור מנין מל ולא טבל טבל ולא מל או שהיו בו ציצין (ה)מעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת"ל המול לו כל זכר הציצין מעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה. ואז יקרב לעשותו הרי זה מפורש יפה נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה אז האמור להלן אז יאכל בו אף אז האמור כאן אז יאכל בו ומה אז האמור כאן אז יקרב לעשותו אף אז האמור להלן אז יקרב לעשותו. והיה כאזרח הארץ מה אזרח אין נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן אף גר אין נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן.

If a stranger who dwells with you would offer the passover to Adonai, all his males must be circumcised. Then he shall be admitted to offer it. He shall then be as a citizen of the country. But no uncircumcised person may eat of it" (Ex. 12:48). I only know [he must circumcise the person who was] completely uncircumcised. How does one know from Scripture that [he must circumcise the person] who was circumcised but not immersed, or was immersed but not circumcised, or if [he was circumcised] but there were shreds [of foreskin remaining] that would prevent him from eating the paschal offering and the terumah? Scripture states, “all his males must be circumcised” (Ex. 12:48), [meaning that] shreds of [foreskin remaining] prevent him from eating the paschal offering and the terumah. “Then he shall be admitted to offer it” (Ex. 12:48). Behold this is explained nicely! “az” is stated here and “az” is stated above. Just as “az” stated above is “...then” he may eat of it, likewise is “az” stated here [in order to mean] that then he may eat of it. And just as “az” stated here is “Then he shall be admitted to offer it,” likewise is “az” stated there [in order to mean] that then he shall be admitted to offer it. “He shall be a citizen of the country” (Ex. 12:48). Just as the citizen only enters the covenant by three things--circumcision, immersion, and [offering] an acceptable sacrifice, likewise, the convert only enters into the covenant by three things--circumcision, immersion, and an acceptable sacrifice.

 

Gen Rabbah 46:2

וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל אמר ריש לקיש קנמון אני מעמיד בעולם מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה :

Why should he not have circumcised himself at the age of forty-eight, when he recognized his Creator? In order not to discourage proselytes. Then why not be circumcised at the age of eighty-five when God spoke with him between the pieces? In order that Isaac might issue from a holy source. Then let him be circumcised at the age of eighty-six, when Ishmael was born? Said R. Simeon b. Lakish: "I will setup a cinnamon tree in the world." Just as the cinnamon tree yields fruit as long as you manure and hoe around it, so [shall Abraham be] even when his blood runs slugglishly and his passions and desires have ceased.

 

 

 

Intention

 

Jerusalem Talmud, Kiddushin 4:1, 65b

המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אשה וכן אשה מפני איש וכן גירי שולחן מלכים וכן גירי אריות וכן גירי מרדכי ואסתר אין מקבלין אותן רב אמר הלכה גרים הן ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם גירי על שם

Someone who underwent giyyur for the sake of love, either a man because of a woman or a women because of a man, and so too those who did so for the sake of a royal table, and lion proselytes, and the proselytes of Mordecai and Esther, are not to be accepted. Rav said: The halakhah is that they are proselytes. They are not to be rejected as [potential] proselytes are rejected ab initio, but must be accepted and kindly welcomed, since they may have become proselytes for the sake of heaven.

 

Menahot 44a

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס, נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה +במדבר ט"ו+ אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך,:

Once a man, who was very scrupulous about the precept of tzitzit, heard of a certain harlot in one of the towns by the sea who accepted four hundred gold [denars] for her hire. He sent her four hundred gold [denars] and appointed a day with her. When the day arrived he came and waited at her door, and her maid came and told her: That man who sent you four hundred gold [denars] is here and waiting at the door; to which she replied: Let him come in. When he came in she prepared for him seven beds, six of silver and one of gold; and between one bed and the other there were steps of silver, but the last were of gold. She then went up to the top bed and lay down upon it naked. He too went up after her in his desire to sit naked with her, when all of a sudden the four fringes [of his garment] struck him across the face; whereupon he slipped off and sat upon the ground. She also slipped off and sat upon the ground and said: By the Roman Capitol, I will not leave you alone until you tell me what blemish you saw in me. By the Temple, he replied, never have I seen a woman as beautiful as you are; but there is one precept which Adonai our God has commanded us, it is called tzittzit, and with regard to it the expression "I am Adonai your God" is twice written(Num. 15:41), signifying, I am the One who will exact punishment in the future, and I am the One who will give reward in the future. Now [the tzitzit] appeared to me as four witnesses [testifying against me]. She said, I will not leave you until you tell me your name, the name of your town, the name of your teacher, the name of your school in which you study the Torah. He wrote all this down and handed it to her. Thereupon she arose and divided her estate into three parts; one third for the government (so that they should not hinder her in her purpose of being converted to Judaism), one third to be distributed among the poor, and one third she took with her in her hand; the bed clothes, however, she retained. She then came to the Beth Hamidrash of R. Hiyya, and said to him: Master, give instructions about me that they make me a proselyte. My daughter, he replied; perhaps you have set your eyes on one of the disciples? She thereupon took out the script and handed it to him. Go, said he and enjoy your acquisition.

 

Bekhorot 30b

ת"ר... {גוי}  שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר' יהודה אומר אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים

Our Rabbis taught... if a heathen is prepared to accept the Torah except for one matter, we must not accept him. R. Jose son of R. Judah says: Even if the exception be one point of the special minutiae of Scribes’ enactments.

 

Yebamot 24b

הא גיורת מיהא הויא; ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה - אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר - אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה; בזמן הזה ס"ד? אלא אימא: כבזמן הזה! הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. אי הכי, לכתחלה נמי! משום דרב אסי, דאמר רב אסי: +משלי ד'+ הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו'. ת"ר: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. א"ר אליעזר, מאי קרא? +ישעיהו נד+ הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול, אבל אידך לא. ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה א"ר אליעזר מאי קרא  (ישעיהו נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא:

This implies that she may become a proper proselyte. But against this a contradiction is raised. A man who became a proselyte for the sake of a woman and a woman who became a proselyte for the sake of a man, and, similarly, a man who became a proselyte for the sake of the table of kings, or for the sake of joining Solomon's servants, are not proper proselytes. These  are the words of R. Nehemiah, for R. Nehemiah used to say: Neither lion-proselytes, nor dream-proselytes nor the proselytes of Mordecai and Esther are proper proselytes unless they become converted at the present time. How can it be said, ‘at the present time’?-Say ‘as at the present time’! -Surely concerning this it was stated that R. Isaac b. Samuel b. Marta said in the name of Rab: The halachah is in accordance with the opinion of him who maintained that they were all proper proselytes. If so, this should have been permitted altogether! - On account of [the reason given by] R. Assi. For R. Assi said, Put away from you a froward mouth, and perverse lips etc.

Our Rabbis taught: No proselytes will be accepted in the days of the Messiah. In the same manner no proselytes were accepted in the days of David nor in the days of Solomon. Said R. Eleazar: What Scriptural [support is there for this view]?-Behold he shall be a proselyte who is converted for my own sake,’ he who lives with you shall be settled among you, he only who  ‘lives with you’ in your poverty shall be settled among you; but no other.

 

Yebamot 47a

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ו מטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד.

A gentile who seeks conversion nowadays is asked:  Why do you seek it?  Do you not know that Jews are now sorrowful and oppressed, banished and in exile, and plagued with sufferings?  If he answers, “I know and I am not worthy,” he is admitted.

 

 

Yebamot 48b

תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.

It was taught: R. Hanania son of R. Simeon b. Gamaliel said: Why are proselytes at the present time oppressed and visited with afflictions? Because they had not observed the seven Noahide commandments. R. Jose said: One who has become a proselyte is like a child newly born. Why then are  proselytes oppressed? — Because they are not so well acquainted with the details of the commandments as the Israelites. Abba Hanan said in the name of R. Eleazar: Because they do not do it out of love but out of fear. Others said: Because they delayed their entry under the wings of the Shechinah. Said R. Abbahu, or it might be said R. Hanina: What is the Scriptural proof? — Adonai recompense your work, and be your reward complete from Adonai, the God of Israel, under whose etc. you have come to take refuge.

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai, Amalek 18:6

ר' אלעזר המודעי אומר שלח לו באגרת וירה לתוך מחנה ישראל עשה בגיני ואם אי אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אי אתה עושה בגין אשתך עשה בגין בניך. ר' ליעזר א[ו' אמר לו הקב"ה למשה אני] שאמרתי והיה העולם אני ש[מקר]ב [ואיני מרחק שנ' האלהי] מקרב אני (ירמ' כג כג) אני שקרבתי את [יתרו ולא ריחקתיו אדם זה שבא] אצלך לא בא אלא להתגייר לא [בא אלא להכנס תחת כנפי השכינה] אף אתה קרבהו ואל תרחקהו [מיכן אמרו לעולם יהא אדם] דוחה בשמאול ומקרב בימי[ן לא כדרך שעשה אלישע לגיחזי] שרחקו לעולם.

R. Eliezer says, "The Holy and Blessed One, said to Moses, 'It is I who spoke and the world came into being. I drew near and I don't keep distant. As it says in scripture, 'Am I only a God near at hand?' (Jer. 23:23). It is I who drew Jethro near and did not distance him. This person comes to you only to convert; he comes only to enter beneath the wings of God's presence. You, too, should draw him near and not distance him! Based on this they said, One should always push away with the left [hand] and draw near with the right. Not like Elisha did to Ghazi, who distanced him forever.

 

Gen Rabbah 43:4

וישב את כל הרכוש וגם את לוט וגו' רבי יודן אמר אנשים ונשים השיב וטף לא החזיר עמדו ונתגיירו וגדרו ערות אבותיהם הה"ד (יחזקאל ז) והבאתי רעי גוים מי הם רועי גוים ר"י בר רבי סימון אלו אנשי סדום שנאמר ואנשי סדום:

And he brought back all the goods...and the women also and the people (Genesis 14:16).. R. Judan said: They brought back the men and the women, but not the children? Thereupon the children arose and became proselytes and cut off the reproach of their fathers. Thus it is written, "Wherefore I will bring the worst of the nations (Ezek. 7:24) (implying under the yoke of the Shechinah). Who are ‘The worst of the nations?' Said R. Judah: The people of Sodom, as it says, "Now the men of Sodom were wicked and sinners" (Gen. 13:13).

 

Gen Rabbah 70:5

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש עקילס הגר נכנס אצל ר"א אמר לו הרי כל שבחו של גר שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובא זה והושיטו לו בקנה נכנס אצל רבי יהושע (נ"א עקילס הגר בא ושאל את ר"א אמר לו הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין נזף ביה ואזיל לגבי ר' יהושע) אמרו לו תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה (אזל לגבי רבי יהושע) התחיל מפייסו בדברים לחם זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה לטלית ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח :

"And will give me bread to eat, and raiment to put on" (Genesis 28:20). Akilas the proselyte visited R. Eliezer and said to him: Does then all the benefit of the proselyte lie in what is said, "And love the proselyte in giving him food and raiment" (Deut. 10, I8)? Is then that a small thing in your eyes, replied he, for which our ancestor supplicated, praying, "And will give me bread to eat, and raiment to put on", while God comes and offers it to him [the proselyte] on a reed (easily)! Then he visited R. Joshua, who began to comfort him with words: ‘Bread’ refers to the Torah, as it says, "Come, eat of my bread" (Prov. 9:5) while 'raiment ' means the [scholar's] cloak: when a man is privileged to [study the] Torah, he is privileged to perform God's precepts. Moreover, they [the proselytes] marry their daughters into the priesthood, so that their descendants may offer burnt-offerings on the altar.

 

Gen Rabbah 98:12

ד"א יששכר חמור גרם פרותיו (פירותיו) של יששכר גסין היו והיה שבטו של יששכר נוטל מהם ומפרש בים והיו אומות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם והיו אומרים להם ישראל על אלו אתם מתמיהין אלו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה עליהם והרבה גרים היו באים ומתגיירים רבי יהודה ב"ר סימון בשם ר' אחא אמר יששכר חמור גרם יששכר חמור לגרמיה:

Another interpretation of "Issachar is a large boned ass?"(Gen. 44:14).: this implies that Issachar's fruits were of large size. Now the tribe of Zebulun used to take of them on setting out on their sea-journeys. When the other nations saw them, they were filled with astonishment, at which the Israelites would say to them: ‘Do you wonder at these’? If you saw the producers of these engaged in the study of the Torah, you would be astonished at them?; whereupon many came and were converted. R. Judah b. R. Simon commented in R. Aha's name:"Issachar is a large boned (Garem) ass means, Issachar is an ass for proselytes (gerim).

 

 

Ex Rabbah 27:2

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך רבי יהושע אומר שלח לו ביד שליח ר' אליעזר אומר שלח לו אגרת ואמר עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אין אתה עושה בגינה עשה בגין בניך. ד"א אומר הקב"ה אמר לו צא ויאמר אל משה א"ל הקב"ה אני הוא שאמרתי והיה העולם שנאמר (תהלים נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחק שנאמר (ירמיה כג) האלהי מקרוב אני נאם ה' אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר אף אתה קרבהו אל תרחיקהו מיד ויצא משה לקראת חותנו. אמרו יצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל וי"א אף ארון יצא עמהם לכך נאמר כבוד חכמים ינחלו:

"And he said unto Moses: I your father-in-law Jethro am coming unto you"(Exodus 18:6). R. Joshua said that he sent a messenger unto Moses; R. Eliezer said that he sent him a letter with the request: ‘Do it for my sake; and should you be unwilling to do it for my sake, then for the sake of your wife, and if you are reluctant to grant my request for her sake, then do it for the sake of your children.’ R. Eleazar said: God told Moses: ‘Go forth.’ "And he said unto Moses." God said: ‘I am the One who commanded the world to come into existence,’ as it says, "God, God, Adonai, has spoken, and called the earth" (Ps. 50:1). ‘I am the One who brings near and who removeth far,’ as it says, ‘Am I a God near at hand, says Adonai, and not a God afar off?’ (Jer. 23:23).  ‘I am the One who hath brought Jethro near and not thrust him off afar; for this man who is coming to Me is coming for a godly purpose-to become a proselyte. Do you also bring him near and do not cast him off?’  Thereupon we at once read: "And Moses went out to meet his father-in-law: (Exodus 18:7). The [Sages] said: With Moses, there also went out Aaron, Nadab and Abihu and seventy of the elders of Israel; some say that the ark also went out with them. For this reason does it say,  ‘The wise shall inherit honor.’

 

Num. Rabbah 10:4

והמלך שלמה אהב נשים וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו וגו' חנניה בן רבי יהושע אמר מש"ה אמר לא תתחתן בם רשב"י אומר לאהבה ממש לזנות ר' יוסי בר חלפתא אומר לא חייבן לגיירן ולקרבן תחת כנפי שמים

“... of the nations concerning which Adonai said unto the children of Israel: Ye shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods; Solomon did cleave unto these in love" (I Kings 11:1 f.). Hananiah, son of R. Joshua, said: It was on this account that Scripture said, ‘Neither shalt you make marriages with them., R. Simeon b. Yohai says that ‘in love’ denotes literally ‘whoredom’. R. Jose, son of Halafta, says that ‘in love’ denotes making them proselytes and bringing them beneath the wings of heaven.

 

Numbers Rabbah 8:2

איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' כך אמר הקב"ה אני אוהבי אהב וכה"א (ש"א ב) כי מכבדי אכבד הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם ולמה הקדוש ברוך הוא אוהב צדיקים שאינן נחלה אינם משפחה את מוצא הכהנים בית אב הם הלוים בית אב הם שנאמר (תהלים קלו) בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול להיות לוי אינו יכול למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי אבל אם מבקש אדם להיות צדיק אפילו גוי יכול הוא שאינו בית אב לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה' בית יראי ה' לא נאמר אלא יראי ה' אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה לפיכך הקדוש ברוך הוא אוהבם לכך נאמר (שם קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' הרבה הקב"ה אוהב את הגרים למה הדבר דומה למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם יצאת לרעות יצא עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו לא יכה אדם אותו הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה והיה אוהבו הרבה אמרו לו מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו אמר להם המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל או"ה ובא לו אצלנו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם וכה"א ואהבתם את הגר וגר לא תזנה וגו' וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים כן חייבה תורה לגוזל את הגר לשלם לו ממונו ויביא קרבן איל הכפורים שכן כתיב דבר אל בנ"י איש או אשה והפרשה הזו בגוזל הגר אמורה דכתי' (תהלים קמו) ה' שומר את גרי' שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורן חביבין הגרים שבכ"מ הכתוב מקיש אותם בישראל שנאמר (ישעיה מא) ואתה ישראל עבדי יעקב וגו' נאמרה אהבה בישראל שנאמר (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה' ונאמרה אהבה בגרים שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה נקראו ישראל עבדים שנאמר (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים נקראו גרים עבדים שנא' (שם כו) מהיות להם עבדים נאמר רצון בישראל שנא' (שמות כח) והיה על מצחו תמיד לרצון וגו' ונאמר רצון בגרים שנאמר (ישעיה נו) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' נאמר שירות בישראל שנאמר (שם סא) ואתם כהני ה' תקראו וגו' ונאמר שירות בגרים שנאמר (שם נו) ובני הנכר הנלוים וגו' נאמר שמירה בישראל שנא' (תהלים קכא) ה' שומרך וגו' נאמר שמירה בגרים שנא' (שם קמו) ה' שומר את גרים וכן את מוצא בד' כתות העומדות לפני המקום שנאמר (ישעיה מד) זה יאמר לה' אני וגו' זה יאמר לה' אני הרי כולו למקום לא נתערב בו חטא (שם) וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק (שם) זה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה (שם) ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים הא למדנו שהגרים הרי הם כישראל ולכך נאמר פרשה זו איש או אשה וגו':

"A man or a woman". etc. (5:6). This bears on the Scriptural text, "Adonai loves the righteous; Adonai preserves the proselytes" (Ps. 146:8 f.) the Holy and Blessed One, said in effect: ' I love those who love Me;’ in confirmation of this it says, "For them that honor Me I will honor" (I Sam. 2:30). They love Me and so I also love them. Why does the Holy and Blessed One, love the righteous? Because their worth is due neither to heritage nor to family. You find that the priests constitute a father's house and the Levites constitute a father's house; for it says, "O house of Aaron, bless you Adonai; O house of Levi, bless you Adonai (Ps. 135:19 f.). If a man desires to be a priest, he cannot be one; a Levite, he cannot be one. Why? Because his father was neither a priest nor a Levite. But if a man, even a Gentile, desires to be righteous, he can be so, because the righteous do not constitute a father's house. For this reason it says, "You that fear Adonai, bless you Adonai" (ib.). It does not say: “O house of those that fear Adonai,” but “You that fear Adonai,” for these do not constitute a father's house, but have voluntarily come forward and loved the Holy and Blessed One. The Holy and Blessed One, therefore loves them, and for this reason it says, “Adonai loves the righteous,” etc. the Holy and Blessed One, greatly loves the proselytes. To what may this be compared? To a king who had a flock which used to go out to the field and come in at evening. So it was each day. Once a stag came in with the flock. He associated with the goats and grazed with them. When the flock came in to the fold he came in with them; when they went out to graze he went out with them. The king was told: "A certain stag has joined the flock and is grazing with them every day. He goes out with them and comes in with them.” The king felt an affection for him. When he went out into the field the king gave orders: Let him have good pasture, such as he likes; no man shall beat him; be careful with him! ' When he came in with the flock also the king would tell them, ‘Give him to drink;’ and he loved him very much. The servants said to him: “Sovereign! You possess so many he-goats, you possess so many lambs, you possess so many kids, and you never caution us about them; yet you give us instructions every day about this stag!” Said the king to them: “The flock have no choice; whether they want or not, it is their nature to graze in the field all day and to come in at even to sleep in the fold. The stags, however, sleep in the wilderness. It is not in their nature to come into places inhabited by man. Shall we then not account it as a merit to this one which has left behind the whole of the broad, vast wilderness, the abode of all the beasts, and has come to stay in the courtyard? ' In like manner, ought we not to be grateful to the proselyte who has left behind him his family and his father's house, aye, has left behind his people and all the other peoples of the world, and has chosen to come to us? Accordingly, He has provided him with special protection, for He exhorted Israel that they shall be very careful in relation to the proselytes so as not to do them harm; and so indeed it says, "Love you therefore the proselyte," etc. (Deut. 10:19), "And a proselyte shalt you not oppress" (Ex. 23:9; cf. also Lev. 19:33 f.).

In the same manner also as the Torah has imposed upon one who robs another the obligation of a money payment and of a sacrifice of a ram of atonement, so the Torah has imposed upon one who robs a proselyte the obligation of paying him his money and of bringing a sacrifice of a ram of atonement; for so it is written, "When a man or a woman," etc., this section referring to one who robs a proselyte, in consonance with what is written, “Adonai preserves the proselytes” (Ps. 146:9). Thus God made ample provision for safeguarding them in order that they might not return to their former perversion. Beloved are the proselytes, for Scripture in every instance compares them to Israel; as it says, "But you, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen, the seed of Abraham," etc. (Isa. 41:8). The term 'love' is used of Israel, for it says, "I have loved you, says Adonai" (Mal. 1:2); and the term ‘love’ is used of the proselytes, for it says, "And love the proselyte, in giving him food and raiment" (Deut. 10:18). Israel are called servants, as it says, "For unto Me the children of Israel are servants" (Lev. 25:55); and the proselytes are servants, as it says, "To be His servants" (Isa. 56:6). The term ‘acceptableness’ is used of Israel, for it says, "And it shall be always upon his forehead, that they may be accepted," etc. (Ex. 28:38); and it is used of proselytes, for it says, "Their burnt-oferrings and their sacrifices shall be acceptable upon Mine altar" (Isa. 56:7). The term ' ministering ' is used of Israel, for it says, "But you shall be named the priests of Adonai, men shall call you the ministers of our God" (ib. 56"6);and it is used of the proselytes, for it says, "Also the aliens, that join themselves to Adonai, to minister unto God (ib. 56:6).”Preservation” is used of Israel, for it says, "Adonai is your preserver" (Ps. 71:5); and it is used of the proselytes, for it says: ‘Adonai preserveth the proselytes.’ You will find that it is the same in the case of the four classes of devotees who stand before the Omnipresent; as it says, One shall say: "I am Adonai's," etc. (Isa. 46:5). If ‘One shall say: I am Adonai's’, he must belong wholly to the Omnipresent, having no admixture of sin. "And another shall call himself by the name of Jacob" (ib.) refers to righteous proselytes. "And another shall subscribe unto his hand unto Adonai" (ib.) refers to the penitent. "And surname himself by the name of Israel" (ib.) refers to the God-fearing. Thus we learn that the proselytes are like Israel. This is the reason for the insertion of the section, "a man or a woman", etc

 

Numbers Rabbah 8:4

ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לש"ש מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם הה"ד (שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד וגו' מהו שנה אחרי שנה מלמד שהיו ג' שנים רצופות כשראה דוד שהתחיל הרעב לבא בימיו אמר בעון ה' דברים הגשמים אינן יורדין בעון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן בעון עובדי עבודת כוכבים.

Nor must you suppose that the Holy and Blessed One, befriended only the righteous proselytes, who were converted from pure motives. For even in the case of those who were converted with no intention of honoring the Name of Heaven we find that the Holy and Blessed One, exacted punishment for an offence against them (for an offence against the converted Gibeonites). Thus it is written, "And there was a famine in the days of David three years, year after year," etc. (II Sam. 21:1).What is the implication of the expression ‘Year after year’? It teaches that they were three consecutive years. When David saw that famine began to make its appearance in his days, he said to himself: Rain does not descend on account of the transgression of five things: For the transgression of those who serve idols, of those who practie immorality, of those who shed blood, of those who publicly subscribe to charity and do not pay, and for the transgression of those who do not give their tithes in accordance with the regulations. For the transgression of those who serve idols

 

Dt. Rabbah 1:5

אילו אחר אומר עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' היו אומרים זה אומר עתה ידעתי אלא יתרו שהיה יודע שחזר על כל בתי עבודת כוכבים שבעולם ולא מצא בהם ממש ואח"כ בא ונתגייר לזה נאה לומר עתה ידעתי.

Had another exclaimed,"Now I know that Adonai is greater than all the gods" (Ex. 18:11), they might have said, Who is this one to declare, "Now I know"?? But Jethro who did know, for he had visited every idolatrous shrine in the world and found no reality in them and had only then become a proselyte-for him it was fitting to exclaim,"Now I know."

 

Song of Songs Rabbah 1:64

יש מין יונה שמאכילים אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך, בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה, גרים מתגיירים באותה שעה.

כגון: יתרו, הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא.

אף בחנניה מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.

מה טעם?

(ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו.

מה כתיב בתריה?

(שם) וידעו תועי רוח.

Rabbi says: When a certain kind of dove is being fed, the other doves smell the food and flock to her cote. So when the Elder sits and expounds, many strangers at that time become proselytes, like Jethro who heard and came, or Rahab who heard and came. So through Hananiah, Mishael, and Azariah many became proselytes. What is the reason? "For when he sees his children... sanctify My name, then, as it goes on, they also that err in spirit shall come to understanding" (Isa. 29:23).

 

Ecles. Rabbah 1:25

מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו רבי קרבני אמר לה פרטי את מעשיך אמרה בני הקטן מבני הגדול נזף בה הלכה אצל ר' יהושע וקבלה אמרו לו תלמידיו ר' אליעזר מרחק ואתה מקרב אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגייר אינה חיה לעולם דכתיב (משלי ב') כל באיה לא ישובון ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים

A woman once came to R. Eliezer to be made a proselyte, saying to him, “Rabbi, receive me.” He said to her, “Recount your acts to me.” She told him, “My youngest son [was conceived] through my eldest son.” He stormed at her; so she went to R. Joshua, who received her. His disciples said to him, “R. Eliezer drove her away and you accept her!?” He replied, “When she set her mind on being a proselyte, she no longer lived to the world, as it is written, None that go unto her return (Prov. 2:9); and if they do return [to their evil ways] Neither do they attain unto the paths of life. (ib.).

 

Ecles. Rabbah 3:13

אילו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים הייתי אומר זה שאינו יודע ודאי של עבודת כוכבים אומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים אלא זה יתרו שאמר עתה ידעתי כי גדול וגו' שעבד עבודת כוכבים הרבה דתני ר' ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו עבודת כוכבים בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה דכתיב (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים וגו' וחזר ואמר מכל האלהים ולבסוף נתגייר והודה להקב"ה לזה נאה לומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' שב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא וקבלו וקבעו לישראל לדורות

If another of the wise men of the nations had uttered this verse, "Now I know that Adonai is greater than all gods" (Ex. 18:11), I might have said that this man simply doesn’t understand the real nature of idolatry and declared, “Now I know that Adonai is greater than all gods.” However, Jethro uttered it and had worshipped many idols. For R. Ishmael learnt: Reuel, i.e. Jethro, did not omit a single form of idolatry in the world without turning to it and serving it, for it is written, Woe unto us! Who shall deliver us out of the hand of these mighty gods? "These are the gods that smote the Egyptians with all manner of plagues" (I Sam. 4:8); but finally he declared, “Now I know that Adonai is greater than all gods?” became a proselyte and acknowledged the Holy and Blessed One. For such a man it was proper to say, "Now I know that Adonai is greater than all gods." He turned in repentance before the Holy and Blessed One, who accepted him and established him in Israel for generations.

 

Ecles. Rabbah 8:13

ד"א מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה וממקום קדוש יהלכו ע"י שהלכו במקום קדוש אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וישתכחו בעיר וישתכחו מעשים רעים אשר כן עשו וישתכחו מעשיהם הטובים אשר עשו בעיר גם זה הבל אמר רבי יצחק איננו הבל וזה הבל שאינן באין מאליהן רבי בון אמר צדיקים הלכו לשם ויבואו כגון יוסף לאסנת יהושע לרחב בועז לרות משה לחובב א"ר אחא אין זה הבל אלא שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה:

Another interpretation is that it speaks of proselytes who come and repent. "Went away from the holy place": because they went into a holy place, viz. the Synagogue and Houses of Study.  "And were forgotten in the city": their evil deeds were forgotten. "But they that had done right": But the good deeds which they performed in the city were discovered. "This is also vanity": R. Isaac said: This is not VANITY!(That proselytes had repented of their evil deeds.)  But what is vanity is that they did not enter [the Israelite fold] of their own accord. R. Bun said: The righteous went to them, and so they entered [the fold] as Joseph to Asenath, Joshua to Rahab, Boaz to Ruth, and Moses to Hobab. R. Aha said: This is not "vanity." but [what is vanity is] that human beings do not enter and become hallowed beneath the wings of the Shechinah.

Ruth Zutra 1:12

אמר ר' חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופש שאורו, אבל בשעה שהוא מקבל עליו עולו של מקום מאהבה ומיראה ומתגייר לשם שמים, אין הקב"ה מחזירו, שנאמר ואוהב (את הגר) [גר] לתת לו לחם ושמלה וגו' (דברים י' י"ח).

Rabbi Hiyya said: “Do not trust a convert even to the 24th generation, because the inherent evil is still within him.” But in the hour that he accepts upon himself the Yoke of Heaven, from love and awe, and is a convert for the sake of heaven, the Holy one of Blessing will not return him, as it says "And [G-d] loves the Ger and gives him food and clothing."  (Deut. 10:18)

 

Pesikta Rabbati 14:2

מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד, כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול, היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו, בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת, א"ל בא ואני מעמידה, כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה, א"ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה, על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה, אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה, התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה, מיד נתיירא הגוי, אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי, מיד בא ונתגייר, ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו

In Israel there was a certain man who owned a plowing heifer, but his wealth slipped out of his hand, and he had to sell her to a heathen. As soon as the heathen took possession of her, he plowed with her during the six days of the week. On Shabbat he brought her out again to plow for him, but she lay down under the yoke. Though he kept beating the heifer, she would not budge from her place. Seeing this, he went to the Jew who had sold him the heifer, and said: “Come, take you feifer. Something’s ailing her, for yough I beat her again and again, she will not budge from her place.”

The Jew understood that what the heathen was talking about had something to do with Shabbat, the heifer having become accustomed to rest on Shabbat. So he said to the heathen: “Come along, and I will get her up.” When he came to the heifer, he spoke to her, right into her ear: “Heifer, heifer, you know that when you were in my hands, you plowed six days in the week and were allowed to rest on Shabbat. But  my sins having brought it about that you are in the hands of a heathen, I beg you to stand up and plow.”

At once she stood and plowed.

The heathen said to him: “I ask you, take back you heifer! Will I have to come as I just have, and wait upon you, that you should appear and make her stand up? No matter what, I won’t let you go until you tell me one thing: What was it you put into her ear that make her stand up and plow? Because I wore myself out and even struck her, but still could not get her to stand up.”

The Jew then proceeded to calm him down and said to him: “I used neither sorcery nor witchcraft. But I put it to her, thus and thus, into her ear, and she stood up and plowed.”

Thereupon the heathen was awe-struck. He said: If a heifer which has not speech and no understanding could acknowledge her Creator, shall not I, whose Maker made me in the Divine image and put understanding into me--shall not I go and acknowledge my Creator?

At once he went and became a convert and studied and acquired Torah. They used to cal him Johnan be Torta (son of a heifer). And to this day, our Masters quote law in his name.

 

Pesikta Rabbati 35:3

רני ושמחי [וגו' ונלוו גוים רבים אל ה'] (שם /זכריה ב'/ ט"ו) אמר רבי חנינא בר פפא אין הכתוב מדבר אלא כנגד אותה שעה שהקב"ה דן את כל אומות העולם לעתיד לבא, באותה השעה מביא הקדוש ברוך הוא את כל הגרים שנתגיירו בעולם הזה ודן את כל האומות בפניהם, ואומר להם מפני מה הנחתם אותי ועבדתם את ע"ז שאין בה ממש, ואומרים לפניו רבונו של עולם אם באנו לפתחך לא קבלתנו, אמר להם יבואו הגרים שנתגיירו מכם ויעידו בכם, מיד מביא הקדוש ברוך הוא את כל הגרים שנתגיירו והם דנים אותן ואומרים לפניהם מפני מה הנחתם (אותי) [אותו] ועבדתם ע"ז שאין בהם ממש, (ואומר לפניו רבש"ע) יתרו לא כומר של ע"ז היה, וכיון שבא לפתחו של הקדוש ברוך הוא (קיבלן) [קיבלו], ואנו לאו עובדי ע"ז היינו, וכיון שבאנו לפתחו של הקדוש ברוך הוא קיבלנו, מיד מתביישים כל הרשעים מתשובת הגרים, ונוטה דין והולכים מן העולם שנאמר ובאחת יבערו ויכסלו מוסר דבלים עץ הוא (ירמיה י' ח') לכך נאמר רני ושמחי

"Sing and rejoice...and many nations shall join themselves to God" (Zach 2:14-15). R. Hanina bar Papa said: Scripture is speaking here of the occasion in the time-to-come when the Holy and Blessed One, will judge all the nations of the earth. On that occasion, the Holy and Blessed One, will bring together all the proselytes who were converted in this world and in their presence will judge the nations. God will say: Why did you leave Me in order to worship idols of no substance? The nations will reply: Master of the Universe, if we had come to your door, you would not have received us. God will reply: Let the proselytes who were converted out of your number come forward and testify against you. Thereupon the Holy and Blessed One, will fetch all the proselytes who were converted, and they will judge the nations, asking them: Why did you leave God and worship idols of no substance? Jethro--was he not a priest of idols? Yet as soon as he came to the door the Holy and Blessed One received him. And we-were we not worshipers of idols? Yet as soon as we came to the door of the Holy and Blessed One, He received us. At once all the wicked will be put to shame by the arguments of the proselytes as it is said, “But on this ground alone they are consumed in the fire of judgement, the folly of their argument having been set forth; it is a doctrine of vanities, it is but a stock" (Ger. 10:8). Hence it is said “Sing and rejoice" etc.

 

 

Attitudes towards Gerim

 

Mishnah Yadayim 4:4

ד,דבו ביום בא יהודה גר עמוני, ו עמד לפניהם בבית המדרש, ואמר להם, מה אני לבוא בקהל.  אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה; אמר לו רבי יהושוע, מותר אתה.  אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה':  גם דור עשירי" (דברים כג,ד).  אמר לו רבי יהושוע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין; והלוא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובילבל את כל האומות, שנאמר "ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים" (ישעיהו י,יג).  אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "ואחרי כן, אשיב את שבות בני עמון" (ירמיהו מט,ו); כבר חזרו.  אמר לו רבי יהושוע, הכתוב אומר "ושבתי את שבות עמי ישראל" (ירמיהו ל,ג; עמוס ט,יד); ועדיין לא שבו.  והתירוהו לבוא בקהל.

On that day Judah, an ammonite proselyte, came and stood before them in the house of study. He said to them: "Have I the right to enter into the assembly?" Rabban Gamaliel said to him: "You are forbidden." R. Joshua said to him: "You are permitted." Rabban Gamaliel said to him :"The scripture says: 'An ammonite or a moabite shall not enter into the assembly of Adonai: even to the tenth generation, etc.'" R. Joshua said to him: "But are the ammonites and the moabites still in their own territory? Sennacherib, the King of Assyria, has long since come up and mingled all the nations, as it is said: 'In that I have removed the bounds of the peoples and have stolen their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants.'" Rabban Gamaliel said to him: "The scriptural verse says, 'but afterward I will bring back the captivity of the children of Ammon, so that they have already returned.'" R. Joshua said to him: "The scriptural verse says, 'I will turn the captivity of my people Israel and Judah,' yet they have not already returned." So they permitted him to enter the assembly.

 

Mishnah Bava Metzia 4:10

משנה. כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר +שמות כ"ב+ וגר לא תונה ולא תלחצנו.

 

Just as there is overreaching in buying and selling, so is there wrong done by words. [Thus:] one must not ask another, 'What is the price of this article?' If he has no intention of buying. If a man was a repentant [sinner] one must not say to him, 'Remember your former deeds.' If he was a son of proselytes one must not taunt him, 'Remember the deeds of your ancestors,' because it is written, "You shall neither wrong a stranger, nor oppress him."

 

Tosefta Bava Metzia 3:25

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים ועוד מרובה אונאת דברים מאונאת ממון שבאונאת אחיו הוא אומ' ולא תונו איש את אחיו ובאונאת דברים הוא או' לא תונו איש את עמיתו ויראת מאליך ויראת ממי שפיקד על אילו היו חמרין מבקשין יין ושמן לא יאמר להן לכו אצל פלני והוא לא מכר יין ושמן מעולם היו חלאין באין עליו וייסורין באין עליו וקובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר אתה אין כת' כאן אלא זכר נא וגו' ר' יהודה או' אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אין רוצה ליקח ראה גר שבא ללמוד תורה לא יאמר לו ראו מי שבא ללמוד תורה שאכל טריפות ונבלות שקצים ורמשים וכן הוא או' ויען איש משם ויאמר ומי אביהם וכי יש אב לתורה והלא כבר נאמ' מה שמו ומה שם בנו כי תדע ואו' בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת

Just as there is fraud in business transactions so too, is there wrong done by words. And fraud by words is much more abundant than monetary fraud because concerning monetary fraud it is written: If you sell to your neighbor or by from your neighbor, you shall not wrong one another (Lev. 25:16) and for fraud by words it is written: A man shall not wrong his neighbor, rather you shall fear your God, for I am Adonai your God (Lev. 16-17). And he should fear the One who commanded these things. If donkey drivers wanted wine or oil, you shouldn't say to them, go to so and so and see if he sells wine or oil. If they were sick or afflicted with suffering or they buried their sons, one should not speak to him in the way that Job's friends did: Is not thy fear of God thy confidence, and thy hope the integrity of thy ways? Remember, I pray thee, whoever perished, being innocent? Or where were the upright cut off? (Job 4:6-7).  Rabbi Yehudah said: He even shouldn't look around and ask [a shopkeeper] how much is this item, if he doesn't want to buy it. If he sees a convert coming to learn Torah he should say to him, "look who is coming to learn Torah! The one who ate treyf-meat, carrion, abominable things, creepy-crawly things. And likewise it says: and a man from there answered, who is their father? (1 Sam. 10:12). If there is a "father of Torah?" Wasn't it already said: What is his name, what is his son's name, if you know? (Prov. 30:4). House and riches are the inheritance of fathers; but a prudent wife is from Adonai. (Prov. 19:14).

 

M. Bikkurim 1:4

אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו:

These bring [bikkurim] but do not make the recital: the proselyte, since he cannot say: "Which Adonai has sworn to our fathers to give unto us." If his mother was an Israelite, then he both brings bikkurim and recites the declaration. When he prays privately, he shall say: "Oh God of the fathers of Israel;" but when he is in synagogue, he should say: "The God of your fathers." But if his mother was an israelite woman, he says: "The God of our fathers."

 

Shabbat 31a

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר +שמות כח+ ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע +במדבר א+ והזר הקרב יומת אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם +שמות ד+ בני בכרי ישראל - כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

On another occasion it happened that a certain heathen was passing behind a Beth Hamidrash, when he heard the voice of a teacher reciting: And these are the garments which they shall make; a breastplate, and an ephod. Said he: For whom are these? For the High Priest, he was told. Then said that heathen to himself: I will go and become a proselyte, that I may be appointed a High Priest. So he went before Shammai and said to him: Make me a proselyte on condition that you appoint me a High Priest. But he repulsed him with the builder's cubit which was in his hand. He then went before Hillel, who made him a proselyte. Said he to him: Can any man be made a king but he who knows the arts of government? Do you go and study the arts of government! He went and read. When he came to: And the stranger that comes forward shall be put to death,(Num. 1:51.) he asked him: To whom does this verse apply? Even to David King, of Israel, was the answer. Thereupon that proselyte reasoned within himself a fortiori: if Israel, who are called sons of the Omnipresent,( Deut. 14:11.) and who in God's love for them God designated them, Israel is my son, my firstborn, (Ex. 4: 22.) yet it is written of them, and the stranger that comes forward shall be put to death: how much more so a mere proselyte, who comes with his staff and wallet! Then he went before Shammai and said to him: Am I then eligible to be a High Priest; is it not written in the Torah, and the stranger that comes forward shall be put to death? He went before Hillel and said to him, O gentle Hillel; blessings rest on thy head for bringing me under the wings of the Shechinah! Some time later the three met in one place; said they, Shammai's impatience sought to drive us from the world, but Hillel's gentleness brought us under the wings of the Shechinah.

 

Shabbat 145b-146b

ואין עד מפי עד כשר שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

There is a tradition that after the serpent had beguiled Eve, moral taint settled upon her and her descendants.  It was removed from the children of Israel when they received the Torah at Mount Sinai.  But what of the proselytes who had not been there?  R. Ashi answered:  Even though they had not been there in the flesh, their stars were present.  For it is said, “But with him that standeth here with us this day before Adonai our God, and also with him that is not here with us this day.” (Deut. 29:14)

 

Pesahim 87b

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

God scattered Israel among the nations for the sole purpose that proselytes should be numerous among them, as it is said: I will sow her unto my land. Doesn't man sow a seah in order to harvest many kor! (small measure for a larger measure!)

 

Shevuot 39a

שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: +דברים כ"ט+ ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה; אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? ת"ל: +דברים כ"ט+ ואת אשר איננו;

And likewise we find in the case of Moshe Rabbeinu, when Israel swore [to uphold the covenant] he said to them: Know that I am not making an oath with your generation alone, rather by the will of God and by my will, as it is said "not by you alone...those who are here" (Dt. 29:13). I only know that the covenant was made by those standing at Mt. Sinai. Where do I know that the covenant made at Sinai included proselytes of later generations?  Our text teaches: "those that are not here" (Dt. 29:14)

Pesahim 87b

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

God scattered Israel among the nations for the sole purpose that proselytes should be numerous among them, as it is said: I will sow her unto my land. Doesn't man sow a seah in order to harvest many kor! (small measure for a larger measure!)

 

Shevuot 39a

שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: +דברים כ"ט+ ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה; אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? ת"ל: +דברים כ"ט+ ואת אשר איננו;

And likewise we find in the case of Moshe Rabbeinu, when Israel swore [to uphold the covenant] he said to them: Know that I am not making an oath with your generation alone, rather by the will of God and by my will, as it is said "not by you alone...those who are here" (Dt. 29:13). I only know that the covenant was made by those standing at Mt. Sinai. Where do I know that the covenant made at Sinai included proselytes of later generations?  Our text teaches: "those that are not here" (Dt. 29:14)

 

Niddah 13b

ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח בשלמא גרים כדר' חלבו דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת

Our Rabbis taught: proselytes and those who play with children delay the advent of the Messiah. The statement about proselytes may be understood on the lines of the view of R. Helbo, for R. Helbo said, proselytes are as hard for Israel to endure as a sore.

 

Yebamot 62a

 

איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, ר' יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה; וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה, גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי

It was stated: If a man had children while he was an idolater and then he became a proselyte, he  has fulfilled, R. Johanan said, the duty of procreation; and Resh Lakish said: He has not fulfilled the duty of procreation. R. Johanan said: 'He has fulfilled the duty of propagation, since he had children." And Resh Lakish said: 'He has not fulfilled the duty of propagation because one who became a proselyte is like a child newly born.'

 

 

Kiddushin 70b, Yebamot 109b

קשים גרים לישראל כספחת בעור

“Converts are as hard for Israel as a sore.”

 

Bava Metzia 58b

 

אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה.

If a person returns to the religion, don't say to him, remember you previous deeds. If he is a child of a convert to say to him remember the deeds of your ancestors. If he is a convert and comes to learn Torah, don't say to him, your mouth ate all kinds of un-kosher animals and you come to learn Torah which was spoken by the mouth of the Almighty!

 

Sanhedrin 99b

מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינהעמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה

 

Timna was of royal lineage ... She wished to be converted. So she approached Abraham, Isaac and Jacob but none accepted her. Thereupon she went and became a concubine to Esau’s son Eliphaz, declaring: ‘Better to be a servant in this nation than a mistress in any other.' From her came Amalek, who was to be Israel’s nemesis. Why so? Because they [the patriarchs] were wrong to turn her away.

 

Horayot 13a

תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה אלא זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת אמר להם זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור

It was taught, R. Simeon b. Yohai said: It stands to reason that an emancipated slave should take precedence over a proselyte, for the one was brought up with us in holiness and the other was not; but the former was included in the curse while the latter was not. R. Eleazar son of R. Zadok was asked by his disciples: Why are all willing to marry a proselyte while not all are willing to marry an emancipated slave? He answered them: The one was included in the curse while the other was not. Another explanation is that the one is known to protect her chastity while the other is not.

 

Mekhilta Nezikim Mishpatim 18

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל

Converts are beloved; in every way God considers them as part of Israel.

 

Mekhilta, Mishpatim, 18

וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. לא תוננו, בדברים, ולא תלחצנו, בממון, שלא תאמר לו אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך, ואתה מדבר מילין כנגדי; ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך, תלמוד לומר כי גרים הייתם, מכאן היה רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחבירך

"A stranger you shall not wrong, nor shall you oppress him; for you were strangers in the Land of Egypt" (Ex. 22:20). A stranger you shall not wrong: with words. Nor shall you oppress him: in money matters. You should not say to him, "Last night you were worshipping Baal, Kores, and Nebo and you had pork between your teeth, and you dare to speak words against me? And how do we know that if you wrong him he can also wrong you? Our Torah teaches: "A stranger you shall not wrong, nor shall you oppress him; for you were strangers in the Land of Egypt" (Ex. 22:20). From here, Rabbi Nathan used to say: Do not reproach your fellow with a defect that is also your own.

 

Mekhilta, Mishpatim, 18

- חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם +שמות כג ט+ וגר לא תלחץ, וגר לא תונה +דברים י יט+ ואהבתם את הגר, +שמות כג ט+ ואתם ידעתם את נפש הגר. - רבי אליעזר אומר, גר לפי שסיאורו רע לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה. - רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר +שופטים ה לא+ ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכי מי גדול מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו, הוי אומר מי שהמלך אוהבו, שנאמר +דברים י יח+ ואוהב גר.

 

Beloved are the converts. For Scripture warns in many places about them, "You shall not oppress a stranger nor should you wrong him" (Ex. 23:9), "love the stranger" (Dt. 10:19), "and you will know the heart of the stranger" (Ex 23:9). R. Eliezer says, "It is because the stranger is prone to evil that Scripture warns about him in so many places." Rabbi Shimon ben Yochai says, "Behold scripture says, 'but they that love God be as the sun when it forth in its might' (Judges 5:31). Who is greater, one who loves the king or one who is beloved by the king? You must say, one who is beloved by the king. Therefore it is written, 'love the stranger' (Dt. 10:18)."

 

 

Mekhilta Bahodesh 1 (to Ex. 19:2)

נתנה תורה דימוס פרהסייא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל.

The Torah was given in public, openly, in a free place.  Had it been given in the land of Israel, the Israelites could have said to the nations of the world, “You have no share in it.”  But since it was given in the wilderness, in a place free for all, everyone wishing to accept it could come and do so.

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai, Chapter 13:2

תורה אחת יהיה לאזרח מה אזרח שקיבל עליו כל דברי תורה אף הגר שקיבל עליו כל דברי תורה מיכאן אמרו גר שקיבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי ביר' יהודה אומר אפילו דבר אחד מדקדוקי סופרים. לגר זה הגר. הגר לרבות נשי גרים. בתוככם לרבות את הנשים ואת העבדים המשוחררין.

 

"There shall be one law for citizen (and the stranger [ger, convert] who dwells among you)" (Ex. 12:19). Just as the citizen accepted upon himself all the words of Torah, likewise [for] the convert who accepted upon himself all the words of Torah. From here they stated: If a convert accepted upon himself all the words of the Torah except for one, they do not accept him. R. Yosi in the name of R. Judah says: "Even one word from the precepts of the scholars." "For the stranger" (Ex. 12:49) this is the convert; "who dwells" (Ex. 12:49) this is the woman convert. "Among you," (Ex. 12:49) this includes women and freed slaves.

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai (Amalek. 45)

ר אלעזר המודעי אומר אמר הקב”ה שאם יבאו מכל אומות להתגייר יקבלו מבם ישר ומעמלק לא יקבלו מהם ישר

R. Eliezer HaModai says, "The Holy One, blessed be God said "Israel should accept all who come from among the nations of the world to convert. But Israel should not accept from among Amalek!"

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai (22:20)

כי גרים הייתם בארץ מצריים אמר לבן אם תופסין אתם אותו לשום גר תופס אני אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצריים

"For you were strangers in the land of Egypt" (Ex. 22:20). If you harass him for being a convert, I [God] will harass you for being strangers in the land of Egypt.

 

Mekhilta De-Rabbi Shimon bar Yohai, Amalek 18:26

וישלח משה את חתנו רבי יהשוע אומר שילחו בכבוד שלשולם רבי עלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות אמר לו הריני הולך ומייגר את בני מדינתי שמתשובה שאמר להם הוי יודע מה אמרו לו אל נא תעזב אותנו אמרו לו אתה נתת לבו עצה טובה עצה יפה והמקום הודה לדבריך אל נא תעזב אותנו אמר להן כלוםפ הנר מהנה אלא המקום חשך מה יעשה נר בין חמה ללבנה אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הולך ומייגר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים

"Then Moses bade his father-in-law farewell, (and he went his way to his own land)" (Ex. 18:27). R. Joshua says "He sent him with worldly honor". R Elizer HaMadai says, "He gave him many gifts." He [Jethro] said to him, "I am going to go convert the people of my country." And from the response he [Jethro] gave them, you know it. What did they say to him?--"Please do not leave us" (Num. 10:31). They said to him, "You have given us good advice--great advice--and God has agreed with your words. Please do not leave us!" He said to them, "A lamp is only beneficial in a dark place. What does a lamp do among the sun and moon? You are the sun, and Aaron is the moon! Rather, I am going to go convert the people of my country, and bring them beneath the wings of God's presence!"

 

Sifre on Deuteronomy, Piska 343

דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם +שמות כ יב+ לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר +בראשית כז כב+ והידים ידי עשו +שם /בראשית/ כז מ+ ועל חרבך תחיה הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם +שמות שם /כ יב/+ לא תנאף אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא שנאמר +בראשית יט לו+ ותהרין שתי בנות לוט מאביהן הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם +שמות שם /כ יב/+ לא תגנוב אמרו לו כל עצמם אביהם ליסטים היה שנאמר +בראשית טז יב+ והוא יהיה פרא אדם וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה שנאמר +תהלים קלח ד+ יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך.

When God was revealed to give the Torah to Israel, God was revealed not only to Israel but to all the nations. God went first to the children of Esau and asked them, "will you accept the Torah? They replied, "What is written in it?" God said to them, "you shall not murder" (Ex. 20:13). They replied that [murder] is the very essence of these people, and that their forefather was a murderer, as it is said, "But the hands are the hands of Esau" (Gen. 27:22), and, "By the sword shall they live" (Gen. 27:40). God then went to the Ammonites and the Moabites and asked them,  "will you accept the Torah? They replied, "What is written in it?" God said, "you shalt not commit adultery"  (Ex. 20:13). They replied that adultery is their very essence, as it is said, "Thus were both the daughters of Lot with children by their father" (Gen. 19:36). God next went to the Ishmaelites and asked them, "will you accept the Torah? They replied, "What is written in it?" God said, "You shalt not steal" (Ex. 20:13). They replied that theft is their very essence and that their forefather was a thief, as it is said, "And he shall be a wild ass of a man" (Gen. 16:12). And thus it was with every other nation--God asked them, "will you accept my Torah?" as it is said, "all the kings of the earth shall give you  thanks, O God, for they have heard the words of Your mouth" (Ps. 138:4).

 

Gen Rabbah 39:14

ואת הנפש אשר עשו בחרן אמר רבי אלעזר בן זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שגיירו ואם כן שגיירו למה אמר עשו אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים:

And Abram took Sarai his wife, and Lot their brother's son, and all their substance which they had gathered and the souls that they had made in Haran (Genesis 12:5). R. Eleazar observed in the name of R. Jose b. Zimra: If all the nations assembled to create one insect they could not endow it with life, yet you say, "And the souls that they had made!" It refers, however, to the proselytes [which they had made]. Then let it say, ‘That they had converted.’ Why "That they had made?" That is to teach you that one who brings a Gentile near [to God] is as though he created him. Now let it say,  ‘That he had made;' why "that they had made?" Said R. Hunia: Abraham converted the men and Sarah the women.

 

Gen Rabbah 84:4

ד"א "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב וגו'" אברהם גייר גיורים הה"ד. (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו [וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן]" א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין ואת אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" אלא אלו הגרים שגייר אותם אברהם ולמה אמר עשו ולא אמר גיירו ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו.

תאמר אברהם היה מגייר ושרה לא היתה מגיירת תלמוד לומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו א"ר חוניא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ומה ת"ל אשר עשו אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה.

יעקב גייר גיורים דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו וגו'" (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב וגו'" ביצחק לא שמענו והיכן שמענו רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" מאי מגורי אביו מגיורי אביו:

"And Jacob dwelt in the land of his father's sojournings(MEGURE). Abraham made proselytes, for it is written, "And Abraham took Sarai his wife... and the souls that they had made in Haran" (Gen.12:5). R. Eleazar observed in the name of R. Jose b. Zimra: If all the nations assembled to create one insect, they could not endow it with life, yet you say, "And the souls that they had made in Haran!" It refers, however, to the proselytes. Then let it say, "That they had converted?" Why: "Which they had made?" That is to teach you that if one brings a proselyte near [to God] it is as though he created him. Now let it say, "That he  had made?" Why: "That they had made?" Said R. Hunia: :Abraham converted the men and Sarah the women." Jacob too made converts: "Then Jacob said unto his household, and to all that were with him: Put away the strange gods that are among you.... And they gave unto Jacob all the foreign gods" (Genesis 35:2). But we are not told of this in the case of Isaac. Yet where do we find it of Isaac? Even as R. Hoshaya taught in the name of R. Judah b. R. Simon: It says here, And Jacob dwelt in the land of Megure Aviv (his father's sojourning) which means, meguray abiw (his father's proselytising).

 

 

Ex Rabbah 27:8

ד"א וישמע יתרו שבעה שמות נקראו לו יתר כשהיה עובד כוכבים שנאמר (שם ד) וישב אל יתר חותנו ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו. ד"א יתרו שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם. חובב שחיבב את התורה כמו שכתוב בפרשת (במדבר י) ויאמר משה לחובב:

Another explanation of "now Jethro...heard." By seven names was he called.  When he was a heathen, he was Jether, for it says, "And Moses... returned to Jether his father-in-law" (Ex. 4:18); but when he became a proselyte, a letter was added to his name, as in the case of Abraham, and he was called Jethro. Another explanation: The reason why he was called Jethro was because he added (ither) a section to the Torah, as it says, "Moreover you shall provide out of all the people able men, etc." (Ex. 18:21). He was also called Hobab because he loved (hibab) the Torah, as it is written, "And Moses said unto Hobab" (Num. 10:29).

 

Ex. Rabbah 42:6

לך רד כי שחת עמך העם אין כתיב כאן אלא עמך אמר משה רבון העולם מנין הם עמי אמר לו הקב"ה עמך הם שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך לכך הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך:

"Go, Get you down for your people...have dealt corruptly."

It does not say “the people” but "your people," whereupon Moses said: 'God of the Universe! Whence are they my people? ' God replied: ' They are your people, for when they were yet still in Egypt, I told you  that I will bring forth My hosts, My people the children of Israel (Ex. 7:4). Did I not instruct you  not to allow a mixed multitude to be mingled with them; but you, being meek and righteous, didst answer me, "The penitent must always be accepted." Knowing, however, what they would one day do, I replied: "No," but, nevertheless, I fulfilled your request, with the result, that it was just these people who made the Calf, being idolaters from of old, and who caused My people to sin? For see, it does not say: ‘This is our god,’ but ‘This is your god’. Why? Because it was the proselytes who went up with Moses [from Egypt] that made the Calf and that said to Israel: ‘This is your god.’ It is for this reason that God said to Moses: "Go, Get you down for your people...have dealt corruptly."

 

 

Vayikra Rabbah 1 (Parasha 1)

אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח

“The Holy One of Blessing said:  The names of proselytes are beloved unto me like the wine of libation brought upon the altar.”

 

Lev Rabbah 1:2

רבי אבהו פתח (יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, הושע יד): "ח" אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא "יְחַיּוּ דָּגָן" נעשו עיקר כישראל כמה דתימר (זכריה ט, יז): "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות" "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" כמה דתימר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ"

R. Abbahu [opened his discourse with the text], "They shall return, dwelling under his shadow "(Hosea 14:8). These, he said, are the proselytes who come and take shelter under the shadow of the Holy and Blessed One. "They shall make corn grow" (ib.) means, they become the root just like Israel.

 

Lev Rabbah 2:9

אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור מן הבהמה מן הבקר וגו' אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא

R. Simeon b. Gamaliel related: Once, when I was on a journey, a man met me and approached me like one who comes up to another threateningly. He said to me: ‘You say that seven prophets have arisen among the heathen nations of the world, and warned them (about not obeying the law) and [these, not having heeded], descended to Gehinnom?’ I answered him: ‘It is so.’ [Said he]: ‘Then ever since those seven generations during the prophets, the heathen nations of the world can say: "The Torah has not been given to us, nor have we so far been given warning; why, then, should we descend to Gehinnom?" I answered him: ‘My son, thus have the Sages taught in the Mishnah: When a would-be proselyte comes to accept Judaism, a hand should be stretched out towards him to bring him beneath the wings of the Shechinah. Thus from that time onwards, the proselytes of every generation warn their own generation (to accept the Torah).’

 

 

Lev. Rabbah 27:8

ר' הונא ור' איבו בשם ר' שמואל בר נחמן מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו אלא הגרים שעלו עמהם ממצרים עשוהו והם מונים לישראל ואומרים "אלה

 

 

Num. Rabbah 8:3

ד"א כי מכבדי וגו' מדבר בגרים הם מכבדים להקב"ה שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה הקב"ה מכבדם ללמדך שכל המיישר אורחותיו הוא מכבד להקב"ה שנאמר (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ואומר (ירמיה יג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו' ובוזי יקלו אלה הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום הקב"ה מקילם מי היו שבזו המקום אלו עובדי העגל מה ביזוי עשה להם שלקו בצרעת ובזיבות ושלחם מן המחנה שנאמר וישלחו מן המחנה וגו' מה כיבוד עשה הקב"ה לגרים שאחר פרשת שילוח טמאים כתיב פרשת אזהרת גרים ללמדך לחוטאים מישראל הרחיק המקום ולגרים הבאים לשמו קירב המקום שעשה דינם חמור כדין ישראל שכל הגוזל להם כאלו גוזל לישראל הוי כי מכבדי אכבד.

Another exposition on the text, "For them that honor Me I will honor” (I Sam. 2:30) etc., this speaks of the proselytes. They honor the Holy and Blessed One, in that they leave behind them their evil deeds and come to take shelter beneath the wings of the Shechinah; therefore the Holy and Blessed One, honors them. This is to teach you that one who directs his path aright honors the Holy and Blessed One; as it says, "One who offers the sacrifice of thanksgiving honors Me; and to him that orders his way aright, etc. (Ps. 50:23), and as it further says, "Give glory to Adonai your God, before it grow dark, and before your feet stumble," etc. (Jer. 13:16). “And they that despise Me shall be lightly esteemed”: This applies to the wicked, since they turn away from following the Omnipresent, and so the Holy and Blessed One, holds them in light esteem. Who were they that despised the Omnipresent? It was the worshippers of the Calf. What disgrace did God inflict upon them? They were smitten with leprosy and with gonorrhcea, and God sent them out of the camp; for it says, "That they put out of the camp every leper," etc. (Num. 5:2). What honor did the Holy and Blessed One, confer upon the proselytes? The section containing the caution regarding the proselytes was placed in Scripture after the section dealing with the removal of the unclean; in order to inform you that the Omnipresent kept the sinners of Israel at a distance and brought close to God the proselytes who came in honor of God's name, for God made their suit as important as that of Israel, inasmuch as to rob them is the same as robbing an Israelite. This explains the text, ‘For them that honor Me I will honor.’ אלהיך ישראל"

Huna and R. Aibu in the name of R. Samuel b. Nahman stated: Israel were saved from that unnameable deed (making the golden calf) for if Israel had made the Calf they should have said,  ‘This is our god,’ but it was the proselytes who came up with them out of Egypt that made it and taunted Israel, saying, "This is your god, O Israel" (Ex. 32:8).

 

Numbers Rabbah 6:1

נשא את ראש בני גרשון וגו' הה"ד (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה תנינן תמן חכם קודם למלך ישראל מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות המלך קודם לכהן גדול שנאמר (מ"א =מלכים א'= א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' כ"ג קודם לנביא שנאמר (שם /מלכים א' א'/) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא צדוק קודם לנתן ר' הונא בשם ר' חנינא אמר נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן מה טעם דכתיב (זכריה ג) שמע נא יהושע הכ"ג וגו' יכול בני אדם הדיוטות היו ת"ל (שם /זכריה ג'/) כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים נביא קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן סגן קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לאמרכל אמרכל קודם לגזבר גזבר קודם לכהן הדיוט כהן הדיוט קודם ללוי לוי קודם לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר גר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים סברין מימר לפדות להחיות ולכסות הא לישיבה לא אמר רבי אבין אף לישיבה מה טעם יקרה היא מפנינים אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.

"Take the sum of the sons of Gershon also," etc..(Num. 4:22). Hence it is written, "She (wisdom) is more precious than rubies; and all the things you can desire are not to be compared unto her" (Prov. 3:15). We have learned elsewhere (Hor. 13a): In matters of life and death, a Sage takes precedence over a king of Israel, for if a Sage dies there is none to replace him, while if a king of Israel dies-well, all Israelites are eligible for the kingship. A king takes precedence over a High Priest;for it says, And the king said unto them: Take with you the servants of your lord, etc. (I Kings 1:33) A High Priest takes precedence over a prophet; for it says, "And let Zadok the priest and Nathan the prophet anoint him there" (ib. 34). Zadok is mentioned before Nathan. R. Huna in the name of R. Hanina said: A prophet must bend his hands and feet and sit before a High Priest. What reason is there for saying so? Because it is written, "Hear now, O Joshua the high priest, you and your fellows that sit before you"  (Zech. 3:8). You might think they were ordinary folk. It is therefore stated, "For they are men that are a sign" (ib.), and the expression ‘sign’ can only refer to prophecy; for it says, "And he give you a sign or a wonder" (Deut. 13:2). A High Priest anointed with the anointing oil takes precedence over one who is consecrated only by the additional garments (see Ker. 5b). A prophet takes precedence over a priest anointed for war.

 

One anointed for war takes precedence over a deputy High Priest. A deputy takes precedence over a chief of the guard. A chief of the guard takes precedence over the chief of a priests division. The chief of a priests division takes precedence over an amarkal (one of 7 Temple trustees). An amarkal takes precedence over a Temple treasurer. A Temple treasurer takes precedence over an ordinary priest. An ordinary priest takes precedence over a Levite. A Levite takes precedence over an Israelite; an Israelite over a bastard; a bastard over a nathin; a nathin over a proselyte; a proselyte over a manumitted slave. When does this order of precedence apply? When they are all equal in other respects. But if the bastard was a scholar he takes precedence over an ignorant High Priest. They yought that this order of precedence applies to redemption from captivity, to lifesaving, and to clothing; not, however, to a seat at the academy. R. Abin, however, said: To a seat at the academy also. What is the reason? ‘She (Torah) is more precious than rubies (peninim)’; this means, more precious even than he who goes into the innermost precincts of the Sanctuary (lifenei welifenim)

 

Numbers Rabbah, 8:1

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו' רבי אבהו אומר (הושע יד) ישובו יושבי בצלו אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקב"ה יחיו דגן בתלמוד יפרחו כגפן באגדה זכרו כיין לבנון אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של גרים כיין נסך שהוא מתנסך על גבי המזבח ולמה הוא קורא אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג שנאמר (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' ר"ש בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ ורבנן אמרי על שם (מ"א =מלכים א'= ט) והיו עיני ולבי שם כל הימים ד"א יחיו דגן יעשו עיקר הם כישראל כמה דתימא (זכריה ט) דגן בחורים יפרחו כגפן כישראל כמה דתימא (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע וכן את מוצא כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחבירו אם מועל בו שהוא חייב קרבן שנאמר (ויקרא ה) נפש כי תחטא ומעלה וגו' כך הקב"ה כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים שאם גוזל אדם מישראל לגר דינו כגוזל מישראל את מוצא בזה כתב חטא כי תחטא ובגוזל הגר כתיב מכל חטאת האדם בזה כתיב ומעלה מעל בה' ובזה כתיב למעול מעל בה' בזה כתיב והיה כי יחטא ואשם ובגר כתיב ואשמה הנפש ההיא בזה כתיב ושלם אותו בראשו ובגר כתיב והשיב את אשמו בראשו בזה כתיב וחמישיתיו יוסף עליו ובגר כתיב חמישיתו יוסף עליו בזה כתיב ואת אשמו יביא לה' ובגוזל הגר כתיב מלבד איל הכפורים הא למדנו שהגרים עיקר הם כישראל הוי יחיו דגן ויפרחו.

 

"When a man or a woman shall commit any sin," etc. (Numbers 5:6). R. Abbahu expounded: The verse "They that dwell under his shadow shall return," etc. (Hos. 14:8), refers to the proselytes who come and take refuge in the shadow of the Holy and Blessed One; "They shall keep themselves alive with corn" (ib.); that is, with Talmud; "And shall blossom as the vine" (ib.) in Haggadah. "The scent thereof shall be as the wine of Lebanon" (ib.): ‘The names of the proselytes,’ said the Holy and Blessed One, ‘are as dear to me as the wine of libation which is poured out upon the altar.' Why is (the Temple) called Lebanon? Because it turns the iniquities of Israel white (on account the sacrifices offered there) (malbin) like snow; as it says, "Though your sins be as scarlet, they shall be as white (yalbinu) as snow," etc. (Isa. 1:18). R. Simeon b. Yohai says: Because all hearts rejoice therein; accordingly it is written, "Fair in situation, the joy of the whote earth" (Ps. 48:3). The Rabbis say that it was so called on account of the verse, "And Mine eyes and My heart shall be there perpetually" (I Kings 9:3).

Another exposition of the text "They shall keep themselves alive with corn" is that they (converts) will become of equal importance with Israel; as you read, "Corn shall make the young men flourish" (Zech. 9:17); "And shall blossom as the vine" that is, like Israel; as you read, "You plucked up a vine out of Egypt" (Ps. 80:9).

So you will also find that just as the Torah contains a section bearing on the relationship between one Israelite and another(Lev. 5:21) and laying down that if one commits a trespass against another he incurs a sacrifice-as it says, "If any one sin, and commit a trespass... and deal falsely with his neighbour," etc. (Lev. 5:21)-so the Holy and Blessed One, inserted a section in the Torah bearing on the relationship between Israel and proselytes (Num. 5:6), teaching that if an Israelite takes anything by violence from a proselyte it is as if he had taken something by violence from an Israelite. You will find that God used the expression ‘sin’ of the latter--’If any one sin’- and in the case of one who robs a proselyte it is written: "Any sin that men commit." In the case of the former it is written, "And commit a trespass against Adonai," and in the case of the latter it is written, "To commit a trespass against Adonai." In the case of the former it is written, "Then it shall be, if he hath sinned, and is guilty" (Lev. 5:23), and in the case of the proselyte it is written, "And that soul be guilty." In the case of the former it is written, "He shall even restore it in full (ib. 24), and in the case of the proselyte it is written, "and he shall make restitution for his guilt in full" (5:7). In the case of the former it is written, "And shall add the fifth part more thereto" (Lev. loc. cit.), and in the case of the proselyte it is written, "and add unto it the fifth part thereof."  In the case of the former it is written, "And he shall bring his forfeit unto Adonai, a ram" (ib. 25), and in the case of one who robs a proselyte it is written, "besides the ram of the atonement" (5:8). Thus we learn that the proselytes were as important as Israel, and so we have explained the text: ‘They shall keep themselves alive with corn, and shall blossom.’

 

 

Numbers Rabbah 8:9

א"ר חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא והיו אוה"ע אומרים תורתן של אלו פלסטון היא כתוב בתורתן לא תלין נבלתו ואלו תלוים ז' חדשים כתיב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד ואלו שבעתם יחד כתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים ואלו מתים בעון אבותם והיו שואלים עליהם מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים א"ל וכי מה טיבן אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקב"ה לעמו כן מה בבני מלכים כן בהדיוטות עאכ"ו מה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן המתגייר לש"ש עאכ"ו ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אומה כאומתם ואין לנו לידבק אלא באומה זו שאלהיה גדול מכל אלהים מיד נתגיירו הרבה גרים מאו"ה באותה שעה ק"ג אלף שנאמר (ד"ה ב ב) ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו ק"ג אלף וג' אלפים ושש מאות מהם עשה שלמה ע' אלף נושא סבל ופ' אלף חוצב בהר שנאמר (שם) ויספור שלמה ע' אלף איש נושא סבל וגו' וכ"כ למה להודיע שהקב"ה הוא מקרב את הרחוקים וסמך לרחוקים כקרובים ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים שנאמר (ישעיה נז) שלום שלום לרחוק ולקרוב

Said R. Hiyya b. Abba in the name of R. Johanan: It is preferable that a letter be plucked out of the Torah rather than that the Name of Heaven be openly profaned. The nations of the world were saying: The Law of these people is a fraud. It is written in their law, “His body (a criminals) shall not remain all night,” yet these remained hanging seven months! It is written in their Law that two must not be condemned on the same day, yet here were seven of them together! It is written in the Law, ‘The fathers shall not be put to death for the children,’ etc., yet these died for the iniquity of their fathers! So they asked questions about them: What sin did these commit that the course of justice should have been required to be altered? Israel told them: The ancestors of these people put forth their hands against self-made converts. The nations asked: What kind of proselytes were they? Said they: These are the proselytes who were converted in the time of Joshua. The others exclaimed: Is it for the sake of these accursed self-made converts that the Holy and Blessed One, has dealt so with this people? If this happens to the children of kings, how much more certain is it that it will happen to ordinary folk! If in the case of these, who did not become converted with any ideal motive, it is so manifest how the Holy and Blessed One, has exacted punishment for the shedding of their blood, is it not much more certain to be so in the case of him who becomes a proselyte with an ideal motive? Truly, there is no god like their God and no nation like their nation, and we can do no better than attach ourselves to this nation whose God is greater than all other gods! Consequently large numbers of those belonging to the nations of the world became proselytes on that occasion- one hundred and fifty thousand! As it says, "And Solomon numbered all the proselytes that were in the land of Israel, after the numbering wherewith David his father had numbered them; and they were found a hundred and fifty thousand and three thousand and six hundred" (II Chron. 2:16). Of these Solomon set threescore and ten thousand to bear burdens, and fourscore thousand to be hewers in the mountains (ib. 17); as it says, And Solomon counted out threescore and ten thousand men to bear burdens, etc. (ib. 1). Why all this? To inform you that the Holy and Blessed One, brings nigh those that are distant and supports the distant just as the nigh. Nay more, God gives peace to the distant sooner than to the nigh; as it says, "Peace, peace, to him that is far off and to him that is near" (Isa. 57:19).

ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו הה"ד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו אינו אומר אשרי ישראל אשרי כהנים אשרי לוים אלא אשרי כל ירא ה' אלו הגרים שהם יראי ה' שהם באשרי כשם שנא' בישראל (דברים לג) אשריך ישראל לכך נאמר בהם אשרי כל ירא ה' ובאיזה גר אמור אשרי בגר שהוא גר צדק לא בכותיים הללו שכתוב בהם (מ"ב יג) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים אלא בגר שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא והולך בדרכיו של הקב"ה הה"ד ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל זה הגר שאין לו זכות אבות וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות כל מעשים טובים שאסגל אין לי שכר אלא בעוה"ז לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב הה"ד יגיע כפיך כי תאכל אלו מעשים טובים שיגע בעוה"ז כמה דתימא (איוב ג) ושם ינוחו יגיעי כח ואומר (קהלת ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' ומה שכרו (תהלים קכח) אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אשתך כגפן פוריה אע"פ שאשתו נתגיירת עמו ואינה מבנות ישראל הרי היא כבנות ישראל הה"ד כגפן פוריה אלו ישראל שנא' (שם פ) גפן ממצרים תסיע פוריה שהיא טוענת פירות ולא כגפן בוקק שהוא זוכה לבנים בירכתי ביתך בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא בעלי משנה בעלי מע"ט הה"ד (שם קכח) בניך כשתילי זיתים מה הזית הזה זיתים לאכילה זיתים ליבש וזיתים לשמן ושמנו דולק מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך באים בני הגרים מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי משא ומתן מהן חכמים מהם נבונים ומהם יודעי דבר בעתו ויש להם זרע קיים לעולם סביב לשולחנך שלבניך יעמוד זכותך שמשלחנך יזכו בניך למעלות גדולות (שם) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שכן מצינו באברהם ושרה שהיו גרים והיה אברהם ירא ה' הוא נתברך בענין הזה וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם יברכך ה' מציון מלמד שהקדוש ברוך הוא מברכם ממקום שהוא מברך את ישראל ומנין שהברכות יוצאות מציון שנאמר (שם קלג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' ואומר יברכך ה' מציון וגו' וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך שיזכו לראות בטוב ירושלים לעתיד לבא וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכי בשביל שיראה הגר בנים לבניו לכך יבא שלום על ישראל אלא בגר צדק הכתוב מדבר שזוכה שמשיא בתו לכהן וזוכה ועומדים מבניה שהם בני בניו כהנים שמברכין את ישראל ואומר יברכך וגו' יאר ה' וגו' ישא ה' וגו' לכך נאמר שלום על ישראל כשם שמצינו ברחב הזונה על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם העלה עליה הקב"ה כאלו עמו עשתה ונתן לה שכרה וכה"א (יהושע ב) ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו ומה שכר נטלה שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים ע"ג המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש ואלו הן ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה וירמיה בן חלקיה וחנמאל בן שלום הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא בגירי הצדק לכך נאמר (תהלים קכח) וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכן רמז משה בתורה כן שאחר פרשת גזל הגר כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו לומר שגר שמתגייר לשם שמים זוכה שיוצאים מבניו בנים שיהיו הקדשים שלהם וכה"א (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה עקילס הגר נכנס אצל ר"א אמר לו הרי כל שבחו של גר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובה זה והושיטה לו בקנה נכנס אצל ר' יהושע התחיל מנחמו בדברים לחם זו תורה שנאמר (משלי ט) לכו לחמו בלחמי שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה למצות ולא עוד אלא שמשיאין בנותיהם לכהונה ויהיו בני בניהם מקריבים עולות ע"ג המזבח לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה גדולה הרי במקדש בגבולים מנין לחם זו חלה ושמלה זו ראשית הגז לכך נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו בפרשת הגר.

Consider the verse, Happy is every one that fears Adonai, that walks in God's ways (Ps. 128:1). It does not say, “Happy is Israel,” or “Happy are the priests” or “Happy are the Levites”, but “Happy is every one that fears Adonai.” This is an intimation to the proselytes who fear Adonai that they come under the designation of “happy.” As it says of Israel, Happy are you, O Israel (Deut. 33:29), so it says of them, “Happy is every one that fears Adonai.” To which kind of proselyte does it apply the term “happy”? To one who is a true and sincere proselyte, and not to those Cutheans of whom it is written, "They feared Adonai, and served their own gods" (II Kings 17:33). It only applies to a proselyte who fears the Holy and Blessed One, and walks in His ways. Hence it is written, “That walks in God's ways.” When you eat the labor of your hands (Ps. 78:2) is addressed to the proselyte who has no distinguished ancestry to rely on. In order that he should not say, “Woe is me, for I have no distinguished ancestry to rely on! All the good deeds that I shall store up will only yield me reward in this world!” Scripture announces to the proselyte that by virtue of his own merit he will enjoy the fruit of his actions both in this world and in the next. Hence it is written, “When you eatest the labour of your hands,” meaning, the good deeds which he has painstakingly performed in this world; as you read, "And there (the world to come) the weary are at rest" (Job 3:17), and also, "Whatsoever your hand attained to do by your strength, that do," etc. (Eccl. 9:10). What is his reward? Happy shalt you be, and it shall be well with thee. ' Happy shall you be in this world, And it shall be well with you in the World to Come.

"Your wife shall be as a fruitful vine" (Ps. 78:3): Even though his wife was converted with him and is not one of the daughters of Israel, she is on a par with any of the daughters of Israel. Hence it is written, “As a fruitful vine”; ' vine’ alluding to Israel; as it says, "you did pluck up a vine out of Egypt" (ib. 80:9); like a ‘fruitful’ one, which bears fruit and not like an empty vine, for he will be privileged to have children. "In the innermost parts of your house" (ib. 78:3), implies that when she conducts herself in accordance with the Jewish religion, being genuinely modest, she is privileged to give birth to children who will make themselves masters of Scripture, of Mishnah, and of good deeds. Hence it is written, "your children like olive plants" (ib.): As the olive tree yields olives for food, olives for drying, and olives for oil, while the oil it yields burns brighter than all other oils, and its leaves do not fall off either in the summer season or in the rainy season, so do the children of the proselytes turn out; some of them as masters of Scripture, some as masters of Mishnah, some as business people, some as sages, some as people of understanding and some having a knowledge of the right time for a thing.  Moreover, they will possess seed that shall endure forever. "Round about your table" (ib.): Your merit will stand your children in good stead, for by reason of your table your children will be privileged to attain to high virtues, "Behold surely thus shall the man be blessed that feareth Adonai" (ib. 4):

This, in fact, we find to have been the case with Abraham and Sarah, who were proselytes. Abraham, having been a God-fearing man, was blessed in this manner, and so will all proselytes be blessed who will practise what these practised. "Adonai bless you  out of Zion" (ib. 5): This teaches that the Holy and Blessed One, will bless them from the same quarter as that from which He blessed Israel. How do you know that the blessings emanate from Zion? Because it says, "Like the dew of Hermon, that comes down upon the mountains of Zion; for there Adonai commanded the blessing," etc. (ib. 83:3), and it also says, "Adonai bless you out of Zion, etc. And see you the good of Jerusalem all the days of your life" (ib. 78:5) is an assurance that they will be privileged to see the good of Jerusalem in the Messianic era. And see your children's children. "Peace be upon Israel" (ib.): is it because the proselyte will see grandchildren that peace will come upon Israel? No; but the text speaks of a sincere proselyte and indicates that he will be privileged to give his daughter in marriage to a priest and will have the further privilege that children will rise up from her, being his grandchildren, who will be priests and will bless Israel, saying, "Adonai bless you... Adonai make Gods face to shine upon you;... Adonai lift up the Divine countenance upon you and give you peace" (Num. 6:24 ff). Hence it says, “Peace be upon Israel.” In the same manner we find in connection with Rahab, the harlot, that because she brought the spies into her house and rescued them, the Holy and Blessed One, accounted it unto her as yough she had performed the act for God, and God gave her her reward. In confirmation of this it says, "And the woman took the two men, and hid him" (Josh. 2:4). It is not written “And she hid them” but And she hid God. What reward did she receive? Some of her daughters were married into the priesthood and bore sons who stood and performed service upon the altar and entered the Sanctuary, where, uttering the Ineffable Name of God, they would bless Israel. These sons were: Baruch, the son of Neriah, Saraiah, the son of Mahseiah, Jeremiah, the son of Hilkiah, and Hanamel the son of Shallum. Thus we have learned that the text speaks of none but the true proselytes; hence it says, “And see your children's children. Peace be upon Israel.” Moses likewise gave a hint to the same effect in the Torah; for following the section which deals with the robbery of a proselyte, it is written, "And every mans hallowed things shall be his." This is to tell you that a proselyte whose conversion is due to pure motives is privileged to have as his children's issue children to whom the hallowed things will belong. In confirmation of this it says, "And love the proselyte, in giving him food and raiment" (Deut. 10:18).

Aquila, the proselyte, once went in to R. Eliezer and said to him: ‘All the glory of the proselyte, then, consists in that God "Love the proselyte, in giving him food and raiment"!’ Said the latter to him: ‘Is this such a trifling matter in your eyes’ It is a thing for which that ancestor of ours prostrated himself in prayer, saying, "And will give me bread to eat, and raiment to put on" (Gen. 28:20), and now comes this man and God offers it to him on a tray [lit. " reed "]! ' He [Aquila] came in to R. Joshua, and the latter began to speak consolingly to him. "Bread," ' he said.’ alludes to Torah; as it says, "Come, eat of my bread" (Prov.9:5). "Raiment" alludes to the tallith. If a man is worthy of acquiring Torah he is privileged to perform good deeds. Nay, more; they [the pious proselytes] marry their daughters into the priesthood, and their children's children will offer burnt-offerings upon the altar [and so], "bread" refers to the shewbread, and "raiment" to the robes of High Priesthood.’ This applies to the Sanctuary. Whence that they have a share in the gifts due to the priest from the land? ‘Bread’ refers to the first cake of the dough, and ‘raiment’ to the first of the fleece. For this reason the text, "And every man's hallowed things shall be his" is placed in the section dealing with the proselyte.

 

 

Numbers Rabbah 8:15

האדם מלמד שאפי' עובד כוכבי' המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול

“The proselyte who studies the Law counts as much as a High Priest.”

 

Shir Hashirim Rabbah 6:3

א"ר שמואל בר נחמן למלך שהיה לו פרדס, ונטע בו שורות של אגוזין ושל תפוחין ושל רמונים, ומסרו ביד בנו, בזמן שבנו עושה רצונו, היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם, והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו, היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה, כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום, רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון יתרו ורחב מביאו ומדבקו בישראל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה, רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם, ומסלקו מתוכן.

In the eulogy spoken by R. Simon B. Lakish, a third century Palestinian Amora, for his pupil R. Hiyya B. Ada, the preacher based his homily on the texts, “My beloved is gone down to his garden, to the best of spices to feed in the gardens, and to gather lilies.” (Song of Songs 6:2)  “My beloved,” is the Holy one of Blessing.  The world is “His garden.”  As for “the lilies,” they are the righteous whom God removes unto God.  Rabbi Shmuel bar Nachman said: This is like unto a king who had a dearly beloved son.   In his great love for him, he planted a beautiful orchard and bestowed it upon him.  When the son obeyed his father, the latter traversed the breadth of the earth to find lovely trees and transplant them into his son’s orchard.  But when the son was disobedient the father would cut down the trees of the orchard.  So, too, when Israel does the will of the Holy One of blessing, God traverses the earth, and wherever God finds a righteous man, God attaches him unto Israel.  Even so God did with Jethro and Rahab.  But when the children of Israel provoke God, the Holy One removes the righteous from their midst.

 

Song of Songs Rabbah 6:26

דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי. מה אגוז זה, השק מלא אגוזים בידך את נותן לתוכו כמה שומשמים כמה חרדלים והן מחזיקין. כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ג) : מי מנה עפר יעקב.

Another explanation: "I went down into the garden of nuts." Just as if you have a sackful of nuts you can still put in it plenty of sesame grains and mustard seeds, so many proselytes have come and added themselves to Israel, as it is written, "Who has counted the dust of Jacob" (Num. 23:10).

 

Ruth Rabbah 2:12

ד"א "וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ" הוצרה עליהם הדרך שהלכו בייחף.

"וַתֵּלַכְנָה" היו עסוקות בהלכות גרים:

Another interpretation of "and they went on the way" is that the way was hard for them because they went barefoot. "and they went," discussing the laws of proselytes.

 

Ruth Rabbah 2:16

שבנה בנותי לכנה ר' שמואל בר נחמני בש"ר יודן בר' חנינא בשלש מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה כנגד ג' פעמים שדוחין את הגר ואם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו א"ר יצחק (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין כי זקנתי מהיות לאיש

"Turn back, my daughters go your way" (1:12). R. Samuel b. Nahmani said in the name of R. Judah b. Hanina: Three times is it written here ‘turn back” corresponding to the three times that a would-be proselyte is repulsed, but if he persists after that, he is accepted. R. Isaac said: [It is written,] The stranger (גר) did not lodge in the street (Job 31:32): A man should rebuff with his left hand, but bring near with the right.

 

 

Ecles. Rabbah 1:18

ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הגרים אינן נכנסין אלא בישראל והים איננו מלא וישראל ממניינן אינן חסרין לעולם שנ' (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגייר בעוה"ז מתגייר בעוה"ב ת"ל (ישעיה נ"ד) הן גור יגור מכאן ואילך

Another interpretation of "All the rivers run into the sea:" proselytes only enter the fold of Israel; "Yet the sea is not full:" but Israel fall short of their full number (Israel does not require these additions to be “full” since nobody can count the dust of Jacob, i.e. born Israelites.)as it is said, "Who has counted the dust of Jacob?" (Num. 23:10). Perhaps, then, you mean to say that one who does not become a proselyte in this world can become such in the next? Therefore the text states, "Behold! the proselyte will become a convert" (Isa. 56:15).

 

 

Ecles. Rabbah 5:7

ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל היא דברים שתראה הן מיותרין בתורה כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה

R. Nechemiah said those subjects which you deem additional to the Torah-e.g. the addenda of the School of Rabbi [Judah ha-Nasi] and of R. Nathan, halakhot concerning proselytes and slaves-they too were given to Moses on Sinai, and like the laws [Tractates] of Zizith, Tefillin and Mezuzah are an integral part of the Torah.

 

Pesikta Rabbati 11:2

האגוז הזה נותן בקופה אם מבקש אדם שומשמין ליתן או פילפלין [וקטניות] ביניהם מחזיקים הם, מה שאין אתה מוצא בשאר הפירות, שאין אתה יכול לעשות כך בתמרים ובתאנים אלא באגוזים כן ישראל מקבלים כל מי שבא להתגייר

Nuts are put into a basket, and if a man wishes to put sesame or pepper or peas among them, the nuts will accommodate them--something which is not rue of any other fruit, and cannot be said of dates or figs but only of nuts. Even so Israel accept into their midst every one who comes to be converted.

Pesikta Rabbati 35:1

שעה שגלו ישראל מארצם היו מלאכי השרת אומרין לפני הקב"ה רבונו של עולם כשהיו ישראל שרויים בארצם היו מדובקים בע"ז עכשיו שהגלית אותם לבין האומות (עולם) על אחת כמה וכמה, מה השיבן הקדוש ברוך הוא, הריני בטוח על בניי שאינם מניחים אותי ומדבקים לע"ז אלא מוסרים עצמם עלי בכל שעה ושעה, ולא דיין שהן מוסרין עצמם אלא שהם מקרבים אחרים תחת כנפיי

 

At the time the children of Israel were exiled, the ministering angels protested to God:  “Master of the Universe, when the children of Israel dwelt in their own land, they attached themselves to idols, how much more will they do so now that you exiled them among the nations of the world.” What did the Holy One, blesed be He say to them?  "The heart of her Husband does safely trust in her, and He has no lack of grain" (Prov. 31:11). What didGod answer them?  “I know that My children will not abandon Me and cleave to idols; rather they will be My martyrs.  They will offer their very lives to bring others under My wings."

 

Pesikta d’R. Kahana 12:20

בחדש השלישי (שמות יט: א). למה בחדש השלישי, שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר אילו נתן אף לנו את התורה היינו עושים אותה. אמ' להם הקב"ה, ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחדש השלישי.

 

"In the third month" (Exodus 19:1). Why the delay to the third month? In order not to give the nations of the earth a chance to claim falsely: Had God given the Torah to us [as well as to Israel], we would have kept it. The Holy one replied: [when I offered it to you, you refused it. But you are still free to accept it, for] take note in what month I gave the Torah - in the third month, under the zodiacal sign of Twins, by way of indicating thereby that if any one of you descended from the wicked Esau - [after all, he was Jacob’s twin] - wishes to become a convert, wishes to repent and to come study Torah, let him come and study, and I will accept him. Thus, for the sake of the nations, the Torah was given in the third month.

 

Midrash Tanhuma, Parashat lech l'cha 6 (Buber)

ויהי בימי אמרפל (בראשית יד א). ילמדנו רבינו גר שנתגייר ערב הפסח, כיצד אוכל את פסחו, כך שנו רבותינו, בית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב, ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר.

אמר ריש לקיש חביב הוא הגר שנתגייר, מישראל בעמידתן על הר סיני, למה לפי שאילולי שראו קולות וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא היו מקבלים את התורה, וזה שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקב"ה, וקיבל עליו מלכות שמים, יש לך חביב מזה.

"It was in the days of Amrafel."  (Genesis 14:1) Let our Rabbi teach us: that a Ger who converts on Erev Pesach, how can s/he can eat the Pesach sacrifice? Thus our Rabbis have taught, “Beit Shamai says  ‘they shall immerse and then eat the Pesach in the evening,’ Beit Hillel says “The separation of the foreskin is akin to separation from the grave.”

Reish Lakish says “Beloved is the Ger that converts, for when Israel was standing by Har Sinai. Why? Because had they not seen the thunder and lightning, thee mountains trembling, and the noise of the shofar they would not have accepted the Torah.  They [Gerim] they did not see any of these things, however they resigned themselves to God and accepted the Yoke of the  Heaven.  Who could be more beloved than that?

 

Midrash Tanhuma, Parashat lech l'cha 6 (Buber)

מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן אחד ואמר לו מה חיבב הקב"ה את הגר, שאמר (ואהב את הגר) [ואהב גר] לתת לו לחם ושמלה (דברים י יח), הרי הכל לחם ושמלה, א"ל והלא יעקב אבינו לא בקש אלא זה, שנאמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראשית כח כ).

רבותינו אמרו חביב הוא הגר, שהכתיב הקב"ה על עצמו, למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד ח) אמר הקב"ה כך אני מחבב את הגר, ואברהם אב הגרים, ובאו הרשעים הללו להזדווג לו, ווי להם שסופן ליפול לפניו, מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל.

A tale of Onkolos the Ger who asked an elder, and said to him “What is beloved by the Holy one of Blessing about the Ger? As it says “(Love the Ger) and give him bread and clothing"(Deut. 10:18), here all it talks about is bread and clothing! He said to him “Jacob our father did not request any more than this, as it says “Give me bread to eat and clothes to wear" (Gen. 28:20).

Our rabbis say “Beloved is the Ger” for it is written,  the Holy one of Blessing said, "Why are you like a stranger in the land" (Jeremiah 14:8)? The Holy One of Blessing said; “Thus I love the Ger.  Avraham was the father of Gerim, and evildoers came to join (in battle) against him. Woe to them, for their end is to fall before him. How do we know this? From what they read on the matter (Gen 14:1): "Now it came to pass in the days of Amraphel."

 

 

Eleazar Kalir

All the world shall come to serve Thee

And bless your glorious Name

And your righteousness triumphant

The islands shall acclaim.

 

They shall build for you  their altars,

Their idols overthrown,

And their graven gods shall shame them

As they bow to you  alone.

 

 

Amidah, Daily Prayerbook

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם, וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לְעוֹלָם, וְלֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָּטָחְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

“Towards the righteous and the pious, towards the elders of Your people the house of Israel, towards the remnant of their scribes, towards the proselytes of righteousness, and towards us also may your tender mercies be stirred, Adonai, our God.”

 

Avot d’R. Nathan 12:8

מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה, כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה.

“Every Jew should endeavor to bring people under the wings of the shekhinah even as Abraham did.”

 

Avot d’R. Nathan 1:8

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? לאדם אחד שנשא את הגיורת. היה יושב מפקדה.

אמר לה: בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות, ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין, אל תחללי שבתות, ואל תפרצי בנדרים, ואל תלכי עם איש אחר. הא אם עברת על אחת מהן - הרי את מתה.

מה עשה האיש ההוא? עמד ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות, ואכל פירות שאינן מעושרין, וחילל שבתות ופרץ בנדרים והוציא לה.

מה אמרה גיורת ההיא בלבה? כל הדברים שפקדני בעלי מתחילה, שקר הם.

מיד עמדה ועברה על כולם.

R. Simeon B. Eleazar said:  I will expound this to you with a parable.  To what might Adam be compared?  To a man who married a proselyte and used to give her instruction saying, “My dear, do not eat bread when your hands are defiled, do not eat untithed produce, do not profane the Sabbath, do not make vows rashly, and do not associate with another man.  If you break one of these rules, you will die.”  Now what did a certain man do?  He arose and ate in her presence bread alyough his hands were defiled, he ate before her untithed produce—he profaned the Sabbath and made vows rashly—and also offered her some (of the food).  What could that proselyte have Thought to herself?  All that my husband forbade me in the beginning was without foundation. She thereupon went and transgressed them all.